הסדנא למוסיקה וטכנולוגיה מארחת את דניאל לנדאו - 2.5.13

דניאל לנדאו הוא יליד ירושלים, למד קומפוזיציה בתיכון. באותה תקופה הוא התחיל להתנסות בשילוב מוסיקה עם מחשבים ישנים. בהמשך נסע להולנד ללמוד בקונסרבטוריון המלכותי בהאג, שם למד קומפוזיציה אינסטרומנטלית אצל המלחין ההולנדי לואי אנדריסן. במסגרת הלימודים הוא מצא את עצמו בתוך סביבה יצירתית ששימשה קרקע פורה לתחילת התגבשות הפרספקטיבה שלו. בתחילה אל מקום שהוא מתאר כ- Platform independent: מקום שאינו תלוי במדיום מסוים, ואח"כ  אל הגישה המולטי-דיסציפלינרית המאפיינים אותו עד היום.

בהאג הוא התחיל בסטודיו למוסיקה אנלוגית, אבל נמשך יותר אל הכיוון הדיגיטאלי והתחיל לשחק עם MAX בגרסותיה המוקדמות.

לימודי המוסיקה נותנו בסיס איתן לעיסוק המולטי דיסציפלינארי. מוסיקה, על פי תפיסתו, אינה משתמשת בזמן, הזמן הוא חומר הגלם של המוסיקה ותהליך יצירת המוסיקה הוא תהליך בו הזמן והחלל קורסים. תלמידי קומפוזיציה יוצרים אינטראקציות וטקסטורות, ואף עולמות של סאונד. זהו תהליך של יצירה, של נגינה, אך גם של משחק – באנגלית, ובעוד שפות, "play", היא המילה גם למשחק וגם לנגינה.

היצירה של לנדאו מבטאת כמובן את הרקע ממנו בא. הרקע שלו הוא רקע של שאלות פוליטיות. שאלות על היחסים בין מזרח ומערב, שהם חלק מהותי מהזהות הירושלמית שלו, הובילו אותו להבין מערכות מזרחיות מיקרוטונאליות ובו בזמן להשתחרר מהמערכות המערביות והטונאליות המושווית. יצירה שנוצרה כתוצאה מהחיפוש היא יצירה שהוזמנה על ידי ההרכב New Ensemble. היצירה עוסקת במפגש עם תרבויות אחרות. הרעיון היה חיבור בין כלי מזרחי לאנסמבל טכנולוגי. יצירה זו הייתה פרויקט הגמר שלו ושימשה בהמשך כבסיס למופע ארוך יותר. היצירה משלבת תיעוד חי של נגן קאנון עם נגנים וכלים אלקטרוניים בזמן אמת. בכך היה ניסיון לפרק את הזהויות וליצור מפגש בין אקוסטי לאלקטרוני, בין מזרח למערב, בין המסורתי לחדשני. למעשה הוא רואה בכל דואט מפגש בין עולמות שונים כאשר עצם המפגש יוצר שיחה. ככל שאמצעים מוכרים יותר ליוצר, היצירה תהיה טובה יותר. קודם כל לומדים להכיר את הכלים השונים, את הצלילים ואת היכולות שלהם, ואז אפשר להתחיל לפרק את הזהויות ולהרכיב אותן מחדש בצורות שונות.

אחרי שיצירה זו הושלמה לנדאו הרגיש שיש לה עוד אנרגיה למשך זמן ארוך יותר והוא התחיל לחשוב איך לתרגם אותה לבמה, לקופסה השחורה, לקמרה אובסקורה של התיאטרון. הוא לקח פחי שמן לתיפוף, חיבר אליהם רמקול ומצא את התדר העצמי שלהם. כך הוא יצר רשת של סאונד שניתן לשלוט בה אלקטרונית, מיקם מעל הקהל ומעל האנסמבל. הוסיף וידאו שבו יש פירוק של טקסט, היבט נוסף של פירוק זהויות, במטרה לנצל את האמצעים הוויזואליים יחד עם חוויית הסאונד כדי לייצר חוויה טוטאלית.

גם חוויית הבמה וגם הדימוי המוקרן המשיכו להוות גורם משיכה עבור לנדאו והוא שילב אותם גם ביצירה נוספת – Grid City. היצירה היא מסוגת ה- Duco-performance, דוקו-מיצג, והיא עוסקת בזהויות ובהגירה באמצעות פוליפוניה של הסאונד עם הדימוי המוקרן.  הוא מתעד צוענים שהוא פגש בהאג, ובמקביל הוא יוצר סיפור פיקטיבי על דמות ב- Grid City.

המיצג הוביל את לנדאו לשאלות נוספות של זהות וטכנולוגיה, למשל, איפה באמת נמצאים כשמדברים בטלפון? האם אפשר ליצור פנים ולחבר אותם לגוף? ומה ההשלכה של חיבור זה לגבי היכולת לבטא את הזהות?

ב-2009 נסע לנדאו לאנגליה עם שחקנים חובבים והתחיל בעבודה על המיצג האדם החד-ממדי. הוא נסע עם שחקנים חובבים וצילם אותם בווידאו עושים אימפרוביזציות. שחקן אחד גרוע, שהדבר הטבעי לעשות היה להפטר ממנו, התחיל לנהל אתו ראיון ולדבר על הבעיות הרפואיות שלו. הוא כל כך זרם שהחומר נכנס בסופו של דבר להצגה. היצירה עצמה מורכבת מצילומי דוברים כאשר פניהם מוקרנים מוגדלים על מעין ראש מקובע מוגדל המחובר לגוף של שחקן. את המנגנון הוא פיתח במשך תקופה ארוכה ביחד עם שני בובנאים.

בתקופה זו התחיל לנדאו להרגיש שהצד הטוטאלי לא מתאים לו ופנה לצד התיעודי. ב- 2010 פגש את ראובן אברג'יל, ממקימי תנועת הפנתרים השחורים. כמו כן הוא הוזמן על ידי מרכז המדיה בחולון ליצור עבודות חוצות. הוא מאוד התעניין בהיבט של המחאה. מאברג'יל הוא למד שהנושא הוא יחסי כוח אשכנזי מול מזרחי: המזרחי יכול להיות שר, אבל רק שר כוחני, שר משטרה למשל. יחסי כוח נוספים הם יחסי כוח ישראלי מול פלסטינים. לנדאו נמשך ליכולת של אברג'יל לנסח את העימות ובעקבות זה נוצר מופע החוצות ג'סי כהן. לנדאו ניגש לקהילה ותיעד את קולה של הקהילה. הוא קיבל חדר במתנ"ס ויצר שם מקום מפגש לבאי המתנ"ס. הוא אסף קרוב ל-70 שעות של מונולוגים. גם בפרויקט זה הוא השתמש במנגנוני הראש המוגדל, אך כאן הוא כבר חושף את המנגנון. השילוב של גוף אנושי עם ראש מוגדל יוצר אמפתיה עם הדמות.

לנדאו התחיל להבין שבעצם הוא יצר בקטן משהו גדול יותר ממופע חוצות אחד אלא פלטפורמה שבאמצעותה הוא יכול לגשת לקהילות נוספות וליצור מפגשים בלתי אפשריים. את הפלטפורמה הוא פיתח הלאה לפרויקט Reside, גֵר.

פרויקט Mount Zion, Darfur הוא פרויקט שבו הוא לקח את הפלטפורמה לשלב נוסף ויצר פרויקט אינטראקטיבי עם הקהל. כאן הנושא הוא התגובה של המאזין \ מבקר לסיפורו של הפליט.

לנדאו הוזמן ללמד במדרשה לאמנות שם הוא מלמד מוסיקה. הוא אוהב ללמד מוסיקה והיסטוריה של המוסיקה גם בראייה פוליטית. במדרשה הוא יצר קורס שבוחן את השאלה של מהות הטכנולוגיה. קורס שמעמת את הבטחות הטכנולוגיה עם מה שנוצר בפועל ובוחן את הטכנולוגיה כהרחבה של הקפיטליזם. לתפיסתו השינוי העיקרי בשנים האחרונות איננו עליית סף הגירוי אלא ניצול של הטכנולוגיה כדי לתגמל את מנגנון הגירוי המידי - התשוקה למידע חזקה יותר מהתשוקה לאוכל \ קפאין \ סקס. עוד אחת מהבטחות הטכנולוגיה הייתה פריחת האמנויות. הים ניתן ליצור הכול בבית, אבל אין גירוי.

לכל טכנולוגיה יש הבטחה ויש מחיר. לנדאו גורס כי חשוב לעסוק במדיה כדי להבין אותה ולמוסיקאים יש תפקיד חשוב בשיח הציבורי בהקשר זה. השימוש בטכנולוגיה מרדד את ההקשר – אי לכך, העשייה האמנותית והחברתית שלו חותרת להעמיק את ההקשרים.

כתב: אורי ברוק uri@bruck.co.il

Wonderful Exhibition in Old Jaffa!
We'll have a full report up soon, but for now here are a few photos for your enjoyment:

BIU Music Tech and friends perform John Zorn's Cobra on electronic and acoustic instruments.

Dag is the DJ!

Prof. Eitan Avitsur waits for the concert to begin

The band "Syndrome" play the closing concert

More Syndrome --- they are a great band!

And now in red...

A guest enjoys Nadav Gerber's installation: "Boxes"

A better view of the installation

Exploring the different boxes...

Visitors exploring Shira Dremer and Ahuva Revital's installation, "camera obscura"

A visitor explores Eliran Shalem's installation, "the undercity"

Enjoying the responding sounds and lights of Eliran's installation

Too bad we can't add audio here to show how powerful this was

Imagine moving in a world which responds to your every movement both visually and audibly

More

Tom Gurion explains his silent headphone party project

Tom tells us about his project.

Add caption

Ruthi Zauderer's interactive pingpong exhibit was a hit (no pun intended)

המסלול למוסיקה וטכנולוגיה באוניברסיטת בר אילן גאה להציג:

תערוכת מיצבי סאונד אינטראקטיביים

ז' ח' ט' סיוון ה'תשע"ג, 16-18 למאי 2013, סמטת מזל שור 9 יפו העתיקה.

עבודות אינטראקטיביות, מסיבת אוזניות, מסיבה והופעה של הלהקה "סינדרום" , קוברה מאת ג'ון זורן ועוד...

הפתיחה החגיגית יום ה' 16 למאי בשעה 20:30. מסיבה והופעה מוצאי שבת 18 למאי 20:30.

---

הסדנא למוסיקה וטכנולוגיה מארחת את ערן זקס - 14.3.13

לרטוט אל מעבר לתפיסה

ערן מגיע מרקע קלאסי ירושלמי, גדל בבית של מייסדי התזמורת הסימפונית ועובד כעורך התוכן של התזמרת הסינפונית ירושלים, רשות השידור. זה חשוב לציין כי התפיסה שבה הוא פועל מאוד קשורה לתפיסה קלאסית, הוא מחשיב את עצמו כאומן סאונד. כל מה שהוא עושה ממוקם בתוך השדה הקלאסי בעיניו. אומנות סאונד לדעתו, זוהי אמנות שמתעסקת בשאלות על הסאונד עצמו כמדיום.

נמשך בילדותו לסגנון של רוק ומטאל, עזר ופעל בעשייה חברתית בסגנון. עד שהתגייס לצבא ושם הוא קיבל המון ידע בהבנת אותות ואיך לעבוד איתם. אחרי הצבא הוא הקים מיני אולפן ביתי, ומאז הוא התחיל להתעסק בסאונד. אחת ההשפעות המרכזיות עליו הייתה מוזיקה מודרנית ומוזיקה של ה מאה ה- 20. מתוך החקירה של המוזיקה המודרנית הוא נתקל באופן הפקה באולפן שמשלבת את האולפן ככלי יצירתי, תפיסת הסאונד ככלי שמאפשר התעסקות יצירתית וביטוי אומנותי. ההשפעה של הפוסט-רוק של שנות ה- 90 היו מקור מרכזי להשראה.

הוא התחיל לבדוק את גבולות היכולות של האולפן מבלי להתמקד בלהקליט מלא דברים וכלים חיצוניים. הוא נמשך לדמות מסוימת בשם גורדון מומה, שעבד כמהנדס מערכות קול לתעשיית הבידור באמריקה בשנות ה- 50. אין מה לדבר על ציוד שאנחנו מכירים כיום שפשוט לא היה קיים אז. לא איקוולייזרים לא מיקסרים ולא שום כלי שמאפשר הקלטת סאונד ועיבוד בצורה שאנחנו מכירים, ולכן היה לטכנאי הסאונד שיש להם ידע בחיווט ואלקטרוניקה תפקיד משמעותי ביצירה ובהגשה של המוזיקה. מה שהוא עשה היה לבנות מערכות מתוך תפיסה שמה שהוא בונה אמור לייצר בסיס להעברת רגע שבו נוצרת יצירה אומנותית באופן הכי טוב.

הוא לא מבדיל בין פרטיטורה שמכתיבה הלך של פעולות חברתיות לבין הוראות לעיצוב מערכת סאונד, כאופן יצירתי שאינו נפרד מתוך יצירה מוזיקלית. בעקבות העבודה עם מומה ג׳ון קייג׳ הגיע למסקנה שמוזיקה בעצם היא פעולה של מערכת על איזשהו סובייקט שתופס אותה. מערכת יכולה להיות יחסים של מתחים חשמליים למשל, יחסים מוגדרים של תדירויות שאת הסדר ביניהם מתווה אלגוריתם כלשהו כמו סולם מוזיקלי. בעקבות התפיסה הזאת מתעוררים מלחינים שכותבים מתוך הכרה במערכת גדולה יותר של כלים ומערכות איתן ניתן להגיש מוזיקה לסובייקט. אם מסתכלים על היצירות והמעגלים שגורדון מומה בונה עבר ג׳ון קייג׳ אפשר לראות שהן מערכות שאינן צפויות ולא מאפשרות תמיד לראות את הקשר בין הפעולות המכאניות שהמפעיל יעשה על המערכות לבין התוצאה הנשמעת.

ערן, מתוך משחק עם האלקטרוניקה של המיקסרים הצליח לייצר מצב שבו התוצאה הסונורית לא ממש צפויה, ממש בדומה למומה. הוא לקח מיקסר ושיחק עם חיווט הערוצים שבו כך שנוצר מיקסר ללא שום כניסה ממקור קול חיצוני, כך נוצר ה- No Input Mixer. הוא ייצר מצב שיש לו במיקסר מעגלי פידבק פנימיים, ובעזרת שימוש בקומפרסורים הוא מונע משריפה של הערוץ וגם בשביל שינוי צורת הגל של הפידבק שנוצר.

חשוב להציג את מפרט הציוד אתו עובד זקס:

• המיקסר ה״משופר״ ללא מקור חיצוני לצליל (No Input Mixer).
• קומפרסור זול.
• Ring modulator של Moog.
• אפקט פילטר העוקב אחר מעטפת הצליל (Envelope filter) בשם Meatball.

אחרי 15 שנה, המערכת שהוא פיתח נחשבת בעיניו ככלי נגינה לחלוטין שלפעמים הוא גם הרמוני והוא גם פיתח עם הזמן שפת גוף וטכניקות לשליטה בכלי.

לגבי בעיית הקהל והמוזיקה המודרנית – לדעתו כאליטיסט לא מאמין שיוצר צריך לשים סייגים בפני החזון האומנותי שלו, אך מאידך האופן שבו הוא מבין את המדיום הזה של מוזיקה אלקטרו אקוסטית מאולתרת הוא מספק מספיק עניין בשביל שקהל יוכל להתרגש מהמוזיקה הזאת, וכך גם יספק דרך כניסה לאנשים שלא בהכרח מעניין אותם רבדים מדעיים וטכניים של האומנות שלו.

יצא לו לנגן עם להקתו Cadaver Eyes בתחנת רדיו גדולה בשם WFMU. להקתו Lietterschpich מופיעה עם מוזיקה קיצונית מאוד, ו״למרות זאת״ זוכה לקהל מאזינים רב.

כאומן סאונד, המונח סאונד כולל את הצליל על היבטיו הרבים. גובה הצליל הוא היבט אחד של הצליל, אבל הוא לא הבלעדי. מוזיקה קלאסית נכללת בתחום של המוזיקה המודרנית, אבל היא כמו אבן על הגב מבחינת הפן התרבותי והעידון שהיא דורשת בשביל לנגן אותה, היא שמה את עיקר הדגש שלה רק על גובה הצליל והרבה פחות על שאר הפרמטרים. המוזיקה שערן מייצר מכוונת להשפעה על מצב התודעה והמצב הפסיכולוגי של המאזין בעזרת סאונד. ההבנה שהרמוניה היא הבדל בין יחסים של תדרים שונים המתנגנים בו-זמנית היא מורחבת בתפיסה של ערן, היא הופכת להיות גמישה יותר ומתייחסת לכל התדרים שאפשרי לייצר, לא משנה עם איזה כלי או הפרעה חשמלית.

כתב: טל ברוכשטיין taaalb@gmail.com

הסדנא למוסיקה וטכנולוגיה מארחת את עדיה גודלבסקי ואילי לוי - 3.1.13

על רצפת האולפן עומדים נבל קלטי ולצידו אובייקט דומה המורכב מגורטאות - עץ ומנועים קטנים.

היצירה נפתחת ברחשים חשמליים הנובעים מהמנועים ואליהם מתווספים צלילים נוספים המופקים מקשירתם של מיתרים קרועים לראשי המנועים ואלה מתחככים ונשרטים זה בזה.

באמצעות מיקרופוני-מגע הפזורים על גוף הנגינה עוברים הצלילים הגברה אלקטרונית ויוצאים החוצה דרך המוניטורים האולפניים, ובעקבות הקרבה שלנו לנגנים נוצר שילוב מעניין של צלילים אלקטרו-אקוסטיים המספקים הקשרים מכניים וצליליים.

הנבל הקלטי מזדחל פנימה באמצעות שריטות ופריטות עדינות - לא בעלות ערך הרמוני אלא כגוון צבע נוסף. אח"כ כובד היצירה עובר אל המנגינה של הנבל שמתפתחת לצד אלתורים והשפעות ויזואליות, הרשרושים המכניים המוגברים דועכים.

עדיה גודלבסקי,  שניגנה על הנבל הקלטי, מגיעה כמוסיקאית יוצרת בתוך עולם התאטרון והבמה.

שותפתה, אילי לוי, מציגה עצמה כאמנית העוסקת בתחום המיזזים והמיצבים.

להגדרתה, "מייזז הוא מיצב בתנועה המופעל ע"י מנועים. להבדיל מפסל קינטי, המייזז בנוי ב- low tech ואמור לשרוד תקופת זמן לא ברורה. תנועתו עשויה להשתנות. בהרבה או במעט במהלך חייו. במהלך חיי המייזז ומעצם בנייתו חלים בו שינויים לא מתוכננים שנובעים מתוך המייזז עצמו וכתוצאה מפעולתו. הפסקת תנועתו של המייזז אינה הופכת אותו למיותר או זקוק לפינוי אלה נתפסת כהמשכיות הקיום שלו. לעתים תוחזר התנועה למייזז, לעתים יישאר המייזז כדבר שקפא בזמן. הדימוי הנוצר בסופו של דבר הוא סך התנועה, החומרים, הסאונד וההצבה".

ההתעסקות של שני העולמות הללו אחד בשני פותח ערוץ אינטמי נוסף.

הועלו נקודות מבט מעניינות בנוגע לקרבה שבין הכלים לקהל, על השפעת ההגברה הדיגיטלית והאקוסטית  שיש לצלילים על המאזין בחלל קטן - הדוחס את כולם יחד ומשמש כגורם משפיע ביותר על אופי ההופעה וגווניה.

נוצרו רגעיים מסקרנים במיוחד כאשר אילי סייעה לעדיה להחליק ולנגן על האובייקט הממונע וניתן היה לראות את הערבול שנוצר, המפריד והמקשר, בין השני הכלים. הספק שיש לדמיון בינהם מתעתע באותה מידה בה השוני בינהם הוא זה שבולט.

לאחר המופע הבטנו בשלושה קטעי וידאו מעניינים המציגים את עולם העשייה של אילי. קטע אחד שראוי לציין הוא סרטון המקרין את אחת מעבודותיה, מיצג שתלוי על כבלי מתכת המחוברים לפריטי עץ המזכירים פינת ישיבה. הכבלים צוללים אט אט למטה ובמפגש בין הרהיטים לרצפה צורתם משתנה ונוצרת המחשה כמעט פסיכדלית הבוחנת את מימד הזמן, המורפוזה והאבסרקט.

מתוך המיצג הכביכול ויזואלי הזה נולד עולם תוכן צלילי מקורי.

עדיה ואילי מרכיבות יחד מייצגי-סאונד העוסקים בהיתוך שבין ראייה ושמיעה, בחזרות בינהם מתחדד הקונספט וניכר כי התהליך שהן עוברות בדרך משמש כחלק יצירתי בהרכבת המופע.

נורי יעקבי, מורה ומרצה מוערך בחוג לטכנולוגיות מוזיקליות אמר: "אחד מההיבטים היפים והמעניינים בעבודה מתמקד בהקשרים שיש בין כלי מיתר קלאסי כמו הנבל לבין כלי לא-מוגדר ושונה כל-כך מהנבל. אלמנט ניכר נוסף הוא המרחק הקונספטואלי של מיתרי שני הכלים."

ליצירת קשר

adaya.godlevsky@gmail.com

eililevy@gmail.com

כתב: אלירן שגב segev.eliran@gmail.com

הסדנא למוסיקה וטכנולוגיה מארחת את שירה מיאסניק - 20.12.12

שירה מיאסניק – יוצרת ואמנית ווידאו, בוגרת לימודי עיצוב מוצר ומומחית מדיה. עושה שימוש בהנדסה וטכנולוגיה ליצירת וידאו המאפשר אינטראקציה אדם-מחשב. שילוב של אומנות, אפקטיביות ומצד שני שליטה ומיומנות טכנית.

מדיה ארט - דיגיטל מדיה

חווית משתמש - ניהול מוצר

ג'יטר (Jitter) ופלאש- כלי עבודה ראשיים

מנגנת על כלים – פסנתר ככלי ראשון.

לימודי המוזיקה על הפסנתר מגיל צעיר. ומאז, עבודותיה גם בתחום הווידאו בעלות השפעות וזיקה למוזיקה וצלילים. הפיכת היצירה של הנגינה לעולם המדיה

שיחה - דיאלוג - עם קהל - בין מדיות - בין משתמש למוצר ובין יוצרים

שירה מיאסניק - סקירה של עבודותיה

באתר זה ניתן למצא סיקרה של רבות מעבודותיה

http://shira.miasnik.com/

העבודות אשר הוצגו בסמינר:

צללים

http://shira.miasnik.com/soft/shadow.html

הצללה עם מקרן שבתחילה משמש מקור אור ואז גם ווידאו הנראה כהמשך של ההצללה.

שילוב הצללים של הרקדן עם אנימציות בצבע שחור במקור הווידאו.

מצלמה מצלמת את הצל ומאפשרת לסנכרן את הקנבס. (Canvas)

נקודת ההתחלה של האנימציה נקבעת על פי מיקום הצל.

בעבודה זו האנימציה והמעקב אחר תנועות הרקדן נעשו בפלאש (Flash Player)

עבודת קדם ל-"צללים" היתה "סולו סינטו", שבה משולבים קטעי ריקוד ווידאו של צללי רקדן.

http://shira.miasnik.com/video/video_siento.html

רקדן מול המקרן, מוזיקה שהרקדן מגיב אליה.

תנועות הרקדן מבטאות מאבק עצמי - מונולוג פנימי שמומחש דרך צללים

קי – KEE

http://kee.miasnik.com
/

קונטרולר מעגלי מעץ, עם משקולת וכמה כפתורים.

מכשיר בעל קוטר די גדול, לנשיאה ושליטה בשתי הידיים.

כלי מכני - יותר אקספרסיבי.

בזמן הופעה ניתן להביע את היצירתיות.

תנועה, זווית, סקלה (גודל), כפתורים מחליפים פריסט (Preset).

שימוש רך יותר באיכויות האנושיות ולא ממוחשבות.

הרגשות באות ליידי ביטוי.

כלי רתמי, שעל מנת להגיע למיומנות מצריך אימון.

"צליל הופך לתנועה", עבודה מקדימה ל – קי (KEE)

המחשת צלילים ע"י שימוש במעין כרית מחומר גמיש.

Listen

http://shira.miasnik.com/tangible/Listen.html

סביבה יוצרת צלילים

בלונים עם מיקרופונים, עוברים דרך איקוולייזרים

הפגיעה בבלונים ובניהם הוגברה ע"י המערכת.

תרגום צליל לתנועה –

כוריאוגרפיה של הידיים

ניתן לראות ריקוד ידיים אשר מתאים ליצירה. 

נקמת הטרקטור - אבן עזרא

http://shira.miasnik.com/video/ibnezra.html

לחנים של נקמת הטרקטור לשירים מאת אבן עזרא.

יש יצירה קבועה אך יש מקום שבו יש אלתורים וכך גם הווידאו עובר התאמות בזמן אמת.

הקליפ מורכב מתת קליפים - ניתן להכפיל, למתוח, לבצע חזרות.

אבן עזרה - משורר מיימי הבינים. התעסק בנושאים כגון - חיפוש, בדידות, יהדות - פסח, חירות, טבע, גורל האדם.

טקסטים קשים לקליטה - מאוד עמוקים.

התמחיזים (Visuals) מנסים להמחיש זאת.

בללי טריו -

אבי בללי, רועי ירקוני

שימוש בשכבות רבות של ווידאו שמכיל עיגולים מסתובבים ליצירת המחשה של הצלילים.

עבודות במסגרת חברת NeoCraft

Studio-X

http://shira.miasnik.com/soft/neostudio.html

גיטרה - עם מחשב שקולט את הנגינה ומזהה את מה ואיך שנוגן

לכל מיתר היה מזוהים אירועים (Events) ומוצגים בתוך תוכנת העריכה (DAW Studio X

שירה סייעה להפוך את זה לכלי לימודי – בדומה למשחק –Guitar Hero

IVP

http://shira.miasnik.com/soft/guitarlearn.html

תכנה שמנסה ללמד את הנגן איך לנגן קטע לגיטרה.

ניתן להזין כל קטע מוזיקלי שנוגן ע"י גיטרה, המחשב מנתח את הקטע.

כאשר הנגן מנגן, המחשב נותן ניקוד לנגן על פי הדיוק בשימוש בגיטרה.

לסיכום

שירה בעלת ניסיון רב בתחום האינטראקציה.

מדגישה כי קיימת חשיבות רבה לפשטות בשילוב בין מדיות - שם הדיאלוג מורכב.

מרבה למשוך את המשימות היצירתיות לכיוון המוזיקה.

יש תמיד לשאוף ליצירת חוויה - להיות קשוב למשתמש

ברצוני להודות לשירה על ההרצאה המרתקת, ונשמח ללמוד על עוד מעבודותיה.

ליצירת קשר

shira@miasnik.com

כתב: חזי שחמון hezishah@gmail.com

Read about our concert @ Ha'aretz!

Read about our concert @ Ha'aretz:
http://www.haaretz.co.il/gallery/classicalmusic/1.1739589