הערות על קומפוזציה, תהלכי כתיבה, אלתור ומוסיקה אלקטרונית בשפה חופשית מפי המלחין ד"ר שי כהן:
תהליכים אלגוריתמים באלתור וקומפוזיציה
המתח בין האלגוריתם לאלגוריה ביצירות
אלגוריתם זה משהו חיובי. בזכות העבודה שקיים איזשהו מתח בין האלגוריתם לבין היצירה עצמה. ובזכות זה שאני מבין שהיצירה היא לא בצלילים אלא בחוויה עצמה. אני חושב שהמאזין, כשהוא מודע וחווה אותם, אפילו לא באופן מושכל - זה מעשיר אותו.דרך שסידרה לי הרבה דברים בחשיבה של ההלחנה: תהליכים אלגוריתמים. חשיבה על אלגוריתמים שעוסקים רק באלתור. יש לזה כוח עצום של לשחרר את המחשבה. כשאני מנגן, אני מאלתר בכל פעם אחרת לגמרי. כל פסנתר, זו כל כך טריטוריה אחרת, שזה לגמרי משנה את החוויה.
תא ותהליך
• תא = כל סאונד. הרמוני או צלילי, עם גובה מוגדר או בלי. מתקשר גם עם ממד הזמן.• תהליך = אחרי שהגדרתי שתא זה משהו, אז מה אני עושה אתו? אני מגדיר רצף מצבים שהתא עובר בהם תהליך, וקושר אותם ביחד.
• אלגוריתם = אני כותב סדרה של הוראות במחברת. בדרך כלל זה הוראות מילוליות שמנותקות מטרמינולוגיה של מוזיקה. שאומרות לי מה לעשות עם תא.
התהליך הוא בדרך כלל די דטרמיניסטי. זה כמו שאתה הולך על סוס ומכוון אותו קדימה, הסוס לפעמים מוביל אותך. וככה זה תהליך היצירה. באלתור אני חש יותר חופש, כי אני מרשה לעצמי לחרוג מהאלגוריתם, אבל הרבה פעמים אני מכניס דברים שאני ממציא ברגע.
נקודת האפס
עושה את זה בשיעורי אלתור: מושיב את הקבוצה ואומר לראשון תבחר צליל, ואז מעביר אותו הלאה, וכל אחד משנה אותו קצת. נניח אם רוצים תהליך בתזוזה של הגובה - האדם הראשון שר צליל, והשני מוסיף צליל חדש, וכך הלאה וכל אחד מוסיף צליל אחד. שמתי צילום של צמח, לא סתם, כי החשיבה הזו מזכירה נבט ששמים באדמה והצמח גודל מעצמו.בדוגמא השנייה זה דומה מאוד, רק שמתווספים שתקים. וכך יכולים להיווצר מצבים של beat ו- Groove .
ברגע שהתא מכיל יותר מתו אחד, אנחנו קוראים לזה קונטרפונקט. כשיש מספר אלמנטים שונים, אנחנו תופסים את האלמנטים האלו בתמונה יותר מורכבת, ונדמה לנו שאנחנו שומעים אירוע שלישי, שהו ההדהוד של שניהם. השאלה שאני רוצה לעסוק בה כמה שיותר, היא לראות מה יקרה, איזה עולם שלישי ייווצר מהמפגש בין שני עולמות של צלילים. חיבור של שלושה צלילים ייצור לי איזה שהוא מצלול. כשאני חושב על אלגוריתם, אני חושב, בוא נניח מצב מסוים - לדוגמא: אני רוצה להשתמש רק במשולשים מז'וריים, ואני רוצה קו יורד כרומטי בבס.
ואני רוצה לכתוב אלגוריתם כזה שבבס יש לי בס יסודי, ואז קוורטסקסט וסקסט, וחוזר חלילה. אם יש לי משהו שהוא טון מעל המשולש, ואם יש לי משהו שהוא מתחת, פתאום מתחילים להירקם פה כל מיני דברים. ואז אני שואל למה מז'ור? מה יקרה אם אני אעשה את זה במינור?
אותו הדבר כמובן, אם הייתי עושה עם ארבעה צלילים ויכולתי לשחק עם ההיפוכים שלהם. נניח אני לוקח חצי מוקטן, ואני עושה את אותו הטריק, רק שהפעם אני אעלה בחצאי טונים. שימו לב שאני עשיתי ארפג'יו וזה חלק מהחוויה שלי. בתהליכים המורכבים אני משתמש כסאונד. אם אני מנגן את זה כבלוק, אתה מקבל את זה כמשהו קונטמפוררי, אבל אם אנגן אותם כארפג', זה ישמע יותר ג'ז וכן הלאה.
פתאום הבנתי שאני לא יורה באפלה כמו שפעם הייתי עושה. פתאום אני רואה כמעט את היצירה עד הסוף עוד לפני שהתחלתי אותה.
בפנטטוניקה אפשר לעשות יופי של דברים. אני אוהב עם התלמידים שלי לעשות מודוס שנקרא "הירוג'ושי", שהוא מאוד יפה שאפשר סתם לאלתר עליו. אבל אם אני אתחיל להזיז אותו לפי אלגוריתם מסוים... אני יכול להסתכל עליו מכל מיני כיוונים. כמובן הפנטטוני הוא אינסופי. במקום להפוך אקורד משולש, אני יכול להפוך את הפנטטוני על כל היפוכיו.
הרגע שאנחנו לוקחים שני קוים, כבר הקו התחתון מושך את העליון.
השלב הבא הוא השלב הקריטי. המודוס ההקסאטוני, כמו היין והינג, מסתיר מאחוריו עוד שישה צלילים, וזה כבר משלים את כל הצלילים. פה יש שאלה של באלאנס. אילו שישה שבחרת, משאירים עוד שישה. יכול להיות שישה טובים והאחרים לא יהיו משוגעים. הרעיון של חיבור של שני משולשים הוא גם כן רעיון שמרתק אותי במחשבה. תשמעו מודוסים הקסאטוניים עם כיווניות מאוד ברורה. החומר מרגיש לי כל הזמן קשור.
אני כל כך נהנה מהתהליך הזה, פתאום אני יכול ללמד אנשים לאלתר, בלי ללמד אותם שום מוזיקה. אני יכול פשוט לתת להם את האלגוריתם. הדיון בעצם הוא "איך אנחנו טוענים משמעות לתוך הדבר".
הדבר האחרון אותו אסביר על רגל אחת, אני יכול לקחת רעיונות שאין בהם בעצם שום קשר, וכל רכיב יש את הצורה שלו והעולם שלו. והמתח של רעיון אחד שכל כך מובחן מהשני, שאנחנו תופסים אותם ביחד כיצירה מיוחדת.
אני יוצא מההקדמה שלי שהייתה על קו המחשבה האלגוריתמית, שבעצם כל מה שכתוב במחברת אפשר ליישם במחשב באמצעות מקס או משהו.
No comments:
Post a Comment