הסדנא למוסיקה וטכנולוגיה מארחת את פרופ' אנדרה היידו - 25.4.13

פרופ' אנדרה היידו על השתלטות הצבע במוזיקה בת זמננו

אנדרה הַיידוּ נולד בהונגריה בשנת 1932. הוא מלחין ואתנו מוזיקולוג ישראלי, פרופסור בגמלאות באוניברסיטת בר-אילן, ובאוניברסיטת תל-אביב, חתן פרס ישראל למוזיקה (1997).
פתח בהסבר על ספרה של פרופ' רות כ"ץ: ""A Language of Its Own, המסכם 1000 שנים של תרבות מוזיקלית, שלטענתה הולכת לטמיון. הזכיר כמה דברים עיקריים הנזכרים בספרה:
• איזון של מרכיבים (מלודיה, קצב, הרמוניה וצבע), ושאף אחד מהם לא יכול להשתלט. למוזיקה האירופית יש חזון אוניברסאלי שיש רק מוזיקה אחת.
• כתיבה: יש תרבויות שלא מתועדות בכתב, ולכן לא ניתן לשמרן כמו את המוזיקה באירופה. בתרבות יש יסודות שמהם מתפתחים, והכתב זה מקום שאפשר להתבסס עליו. יחד עם התיעוד הרב שיש, כיום יש תחושה של התפרקות וזה בלתי נמנע. סיבה נוספת לכך היא העובדה שהיום מנגנים 1000 שנה של מוזיקה ונוצר מצב של עודף אינפורמציה.
• ההפסד שבקדמה: מצד אחד קיימת כיום טכנולוגית עצומה, אך יש בעייתיות עם אלמנט ההקשבה – קשה למצוא מאזין אקטיבי, ומוסד הקונצרטים נפגע. דבר נוסף שלא ניתן להתעלם ממנו, פעם נהגו ללכת יחד לקונצרטים, לעומת היום – אף אחד לא עם השני.
ברגע שדברים מתפרקים, הצבע חי בשביל עצמו (כל אלמנט חי בשביל עצמו) ואז נוצרת יחידה 'נרקסיסטית' מאוד יפה. מוסיף לדבריה של כ"ץ, וטוען שהאלמנט הפנימי שמחזיק את כל האלמנטים זה ההרמוניה במובן הרחב של המילה, כלומר, היסוד הפוליפוני. בלי פוליפוניה אין מוזיקה אירופית.

מדגים את נושא הצבע בשתיים מיצירותיו:

1. BACH (או Bach Dies)

היצירה נכתבה בשנת 2000 ושמה בגרמנית מורכב מאותיות שמו של המלחין י.ס. באך. האותיות מסמלות צלילים, בהם באך השתמש בעצמו בעבר: סי במול->לה->דו->סי בקר.
רקע לכתיבה:
היצירה הוזמנה מאנסמבל קפרזה, ל-18 כלים. נתבקש לקחת משהו מאומנות הפוגה של באך.
על היצירה:
לשם כתיבת היצירה, בחר קונטרפונקט אחד, ועל הנושא הזה כמה פוגות, קאנונים. כמו כן, השתמש גם בקנון של קונטרפונקט מס 15, ולפי השורש הזה בנה קנון דו קולי עם אוגמנטציה, המהווה פרא פראזה של הנושא. נקרא דיאס אירה. 4 אותיות יום הכעס. ויש המנון ימי ביניימי מאוד עתיק שמופיע בליסט או ברליוז – סמל המוות – מנגינה נפלאה. איכשהו ידעתי שזה צריך להיות ביצירה.
מה באך עושה? הקול השני במקום להיכנס בקנון עושה בדיוק כפול. מה שהקול הראשון עושה ב-4 תיבות, הקנון יעשה ב-8 תיבות. הקנון הוא לא ישר, אלא הפוך. הפער גדל וגדל עד המקום שבו זה מתחיל להיות הפוך (הקנון לא ישר). כתיבת קנון כשהקול הפוך, כפול ויפהפה – פה באך עובר את כל חוקי האסתטיקה. בד"כ פוליפוניה שהיא כ"כ מורכבת נקראת מוזיקה טרנסצנדנטלית. באך למעשה רוצה להראות לנו יצירה שאין בה יסוד שעליו הכל בנוי והכל יכול להתהפך.
מה הטרנסצנדנטליות פה? לדעתי זה שאין למעלה ולמטה - הקצב והמלודיה מאוזנים כך שאף אחד ל א יכול להשתלט - וזו מהות הקונטרפונקט - הכל ביחד.
הוסיף קול שלישי ליצירה – טנור. ולטענתו, תלת קוליות ממלא את התאוות והופך את המאזין לפאסיבי, בדו קוליות חסר משהו אז המאזין צריך להוסיף משהו. חד קוליות זה השיא, משום שהמאזין בונה בעצמו את ההרמוניה מתוך החד קוליות.
כלומר, במוזיקה חד קולית המאזין הוא אקטיבי, ומייחס לכך חשיבות בכתיבתו, זאת לעומת וברן למשל, שכתיבתו לא הייתה תלויה בקומוניקציה עם הקהל.
היידו ניסה לעשות מה שוברן עשה, אך בלי הפרגמנטציה הטוטאלית ויש גם מבנה.
מבנה היצירה:
הקדמה וחלק ראשון- שומעים ערפל וקצת מהנושא ויש משהו גם מאוד מרחוק.. עוד לא יודעים מה יהיה.
מכאן יוצא המבנה של באך בדיוק עד אמצע היצירה, עם עיקרון של שמירה על מעברים חלקים. זה נגמר בדיוק במקום שבאך הפך את הדברים שרק הנושאים המשניים – יש מעין אלתור של כולם ואז מתחיל ההיפוך ומתחיל מבנה פשוט מגיטרה ומנדולינה ואקורדיון. אז זה כבר מתחיל להיות מבנה מונומנטאלי שהכל מסונכרן.
למעשה, השתמש רק באלמנט של הצבע, שזה אלמנט רגעי וכל שנייה זה חוויה אחרת ובאך – הרצף שלו זה הרצון האמוני שזה החזון האירופי או הנוצרי אולי – שכל הזמן מושך קדימה.

2. חלומות באספמיה (1992)

רקע לכתיבה, כתיבה:
הוזמנה ב-1992 לכבוד ציון 500 שנה לגירוש ספרד. לרעיון היה שותף זמר, ויחד בנו ביצוע ליצירה הבנויה קטעים-קטעים. מבחינה עקרונית, היידו התחבר לכך שסוף סוף מישהו מבין שיש כזה דבר יצירה היסטורית. קיימות בעולם מעט יצירות היסטוריות, ובמוזיקה היהודית אין כלל יצירות מסוג זה – הבנויות על תיעוד היסטורי.
לשם איתור מסמכים, פנה לר' זאב גוטהולד שנפטר בגיל 92, והיה ליברטיסט של כמה מיצירותיו. אדם חכם, היסטוריון ומתמצא פנטסטי במוזיקה. בספרייתו היו כל הספרים: ספרים על הספרד והגירוש, דברים שכתבו אפיפיורים וגזירות שהוצאו. את כל זה רצה היידו להכניס ליצירתו, שהטקסט יהיה תיעודי. לאחר מכן, חיפשו את הטקסט של הגירוש.
למעשה ביצירה הבנויה קטעים-קטעים המבוססים על טקסטים בשפות שונות – וזה מבטא את העניין של הצבע.
ספרדית: מצא אוסף עתיק של מוזיקה ספרדית במאה ה-12 של הכנסייה, והכניס את זה ליצירה כדי להעביר את האווירה של התקופה. זה קטע לא מולחן, שמקריא קריין בספרדית.
לטינית: שפת הכנסייה. אווירה של כנסייה. קטע מולחן למקהלה.
עברית: ברית בין הבתרים. היצירה נפתחת במילה 'עיט' ואז מתחילה המקהלה. זה מתקשר למהות היצירה- הנפתחת בחלומו של אברהם- אדם ישן ורואה חלום באספמיה, ולעיקר- "אתה כאן אבל אתה יכול להיות שם".
ארמית: קדיש. בפרדציה הספרדית ביקשו שהיצירה תסתיים בקדיש לזכר הנספים. היידו בכר בקדיש היסטורי, ולא הסטנדרטי של בית-הכנסת.
לאדינו: שיר בלאדינו.

* היצירה בוצעה בספרד וגם בשיקאגו. הוקלטה בבולגריה, ע"י זמרים בולגריים. הדיסק נעשה בהונגריה.

כתבה: מיה איזנברג